מאמינות בדמוקרטיה

בעיצומו של חול המועד צייץ השר סמוטריץ' בחשבון הטוויטר שלו: "זו כבר מזמן לא מחאה נגד הממשלה אלא מחאה נגד מסורת ישראל". סמוטריץ' יודע שרוב הציבור מתנגד לממשלה הזו. כך מלמד כל סקר דעת קהל שנערך כאן בחודשים האחרונים. הוא יודע שאין תמיכה בצעדים שהממשלה מקדמת ואין תמיכה בממשלה עצמה. אבל מסורת ישראל? זה כבר סיפור אחר. רוב מהציבור בישראל נמצא על הרצף שבין מסורתי לחרדי ולא יתן שימחקו את זהותה היהודית של המדינה. לכן, הדרך לכרסם בלגיטימציה של המחאה, עוברת נגד השחרתה בשנאת יהדות. זוהי כמובן לא הארה אישית של סמוטריץ', אלא קמפיין ברור ומתוזמר. ובעניין הזה צריך להודות ביושר – ישראל זעירא ניצח. אירועי יום כיפור כמו נתנו גושפנקא לנרטיב שהוא והמחנה שאיתו מבקשים להטמיע בנו ולפיו "המחאה נגד כל מה שמריח יהדות". וכך, נרטיב "מחאת השמאל הקיצוני" שהתקשה לקנות אחיזה בציבור, הוחלף ב "היהדות בסכנה!".  

הם כמובן יודעים שזה לא נכון. המסורת היהודית בפריחה, אלפי תלמידי ישיבות ממלאים את ספסלי הלימוד, מאות מוסדות תורניים מבססים את מעמדם, האוירה ציבורית כללית תומכת מסורת ועוד לא אמרנו מילה על תקציבים כמעט בלתי נתפסים המוסטים לטובת הציבור החרדי ולמען קירוב הציבור למסורת היהודית.

היות שלא רק הם יודעים זאת, אלא גם הציבור מכיר את הפרטים, סמוטריץ' וחבריו צריכים לשנות את התודעה לתודעת איום. זה עבד עם "הערבים נוהרים לקלפיות", ואין טעם טוב להניח שזה לא יעבוד הפעם. זוהי כמובן עמדה של חוסר ביטחו וחרדה. והם צריכים את הקהל שלהם מפחד, כי זו ההצדקה היחידה לנקוט פעולות של הדרה ומחיקה. הפחד מניע פעולות לא רציונליות של הישרדות.

וכשזה המסר, יהודים יכולים לירוק על נוצרים נושאים צלב. אולי זה לא מצטלם ככ יפה, אבל היי. אנחנו במלחמה. ובמלחמה כמו במלחמה. זהו מנהג יהודי עתיק. על תשכחו. ותזכרו שמי שיוצא כנגד כך שכח מה זה להיות יהודי. הוא וכל המחאה שאיתו.

מי שמגיב, מהצד השני, בחרדה, משחק בדיוק למגרש הזה. הוא גורם להעצמת כוחו של אפקט החרדה, ומעצים את כוחם של מי שיוכלו לנופף אח"כ בתמונות שפשוט אי אפשר להסביר, בליווי שתי מילים בלבד "אמרנו לכם".

הם כמובן לא המציאו את זה. תנועות דומות באירופה ובארצות הברית מבוססות על אותם עקרונות- יצירת אוירה של סכנה, וחרדה קיומית לערכים, לזהות, ואף ל"טהרת הנשים" ואחדות המשפחה. המנגינה תהיה תמיד אותה מנגינה- סכנה מרחפת על ראשנו, ערכים זרים מאיימים עלינו ולכן צריך לזנוח ערכים ליברליים שמביאים עלינו את הסכנה. נרטיב זה מחלחל ומועבר באמצעות פעילויות התגרות  – דוגמת המהלך המבריק של ראש יהודי, בניכוי הנזק האדיר שהוא על חשבון כולנו. הוא מועבר באמצעות ישיבות ומכינות קדם צבאיות המחנכות את תלמידיהם על ברכי האמונה שהפרוגרסיביות הזו עוד תשמיד אותנו יחד עם נשות הכותל, והוא מועבר גם באמצעות ניכוס היהדות לזרם היחידי המשמר תפיסה פטריארכלית ועליונות דתית. דוגמא מאלפת לכך ניתן לראות בציוץ של שמעון ריקלין – גם הוא בזמן הימים המכנסים את עם ישראל בסוכות של שלום – ובו הוא מבקש להבין "במה אלו שלא מקיימים שום מצווה מחשיבים את עצמם כיהודים? כי הם נולדו יהודים". זהו ציוץ מלא התנשאות, אבל הוא מגלם את סלע המחלוקת. בין מי שנלחמים על זהותה היהודית והדמוקטרית של המדינה לפי ערכי מגילת העצמאות וחזון נביאי ישראל בתוכה, ובין מי שמבקשים לשנות את פניה של המדינה על פי חזונם של אנשי עוצמה יהודית ושותפיהם.